החלטה בתיק בש"א 018826/04

ביום 25.8.00 התקשרה מבקשת 2 עם משיבה 3, חברה לייצור סיגריות הרשומה ביוון (להלן: "היצרנית"), בהסכם הפצה בלעדית של סיגריות "ASSOS" ו - "PRESIDENT" (להלן: "הסיגריות") בישראל וברשות הפלסטינאית (להלן:"הסכם ההפצה").

בסמוך לשנת 2001 העבירה מבקשת 2 את זכויותיה וחובותיה מכח הסכם ההפצה למבקשת 1 (המבקשות יחד ייקראו להלן: "למיט").

בסמוך למאי 2003 רכשה משיבה 2 (להלן: "פיליפ מוריס") את מניות היצרנית.

ביום 30.6.04 הודיעה היצרנית ללמיט כי ביום 31.12.04 יבוטל הסכם ההפצה.

בת.א 2226/04 תבעה למיט בין היתר, להצהיר כי על היצרנית למלא את חיובה על פי הסכם ההפצה גם לאחר יום 31.12.04. 

בבקשה שלפני עתרה למיט לסעד זמני כדלהלן:

1.         לאסור על היצרנית להתקשר עם כל גורם אחר, מלבד למיט, בהסכם להפצתן של ו/או ליתן לכל גורם אחר, מלבד המבקשות, זכות להפצתן של הסיגריות בישראל ו/או להפיץ בפועל את הסיגריות בישראל שלא באמצעות המבקשות ו/או מי מהן.

2.         לאסור על פיליפ מוריס להורות ליצרנית ו/או לדרוש מהיצרנית להביא לביטולו של הסכם ההפצה ו/או להוציא את הפצתן של הסיגריות מידי המבקשות ו/או מי מהן ו/או להתקשר עם כל גורם מלבד המבקשות לצורך הפצתן של הסיגריות בישראל.

3.         לאסור על משיבה 1 ו/או על מי מטעמה בין במישרין ובין בעקיפין לייבא ו/או לשווק ו/או להפיץ בישראל את הסיגריות.

4.         להורות ליצרנית להמשיך ולקיים את הסכם ההפצה.

דיון

החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים שיפורטו להלן:

         א.         סעיף 2 להסכם ההפצה קובע:

" 2.1 The present contract shell commence on the day and year first above written and shell maintain its validity until december 31 ^st, 2001.

2.2 thereafter, the contract will be automatically renewed under the same terms for additional one (1) year periods, provided that the BUYER has at least maintained the same annual volume of purchases from the SELLER as un the previous year..."

לטענת למיט, לפי סעיף 2.2 הסכם ההפצה הוא חוזה לתקופה קצובה של שנה אחת מידי פעם ועד לירידת כמות הסיגריות השנתית הנרכשת מזו שנרכשה בשנה הקודמת. לפיכך, אין היצרנית זכאית להודיע על ביטול הסכם ההפצה באופן חד צדדי כל עוד למיט עומדת בהיקף רכישת הסיגריות כאמור. משהודיעה על ביטול ההסכם הפרה היצרנית את הסכם ההפצה ולמיט זכאית לסעד של אכיפה.

לטענת המשיבות, הצדדים להסכם ההפצה לא קבעו מועד מוגדר לסיומו לפיכך, יש לראותו כחוזה לזמן בלתי קצוב הניתן לביטול בהודעה תוך זמן סביר מראש.

בע"א 442/85 משה זוהר ושות' ואח' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ, פ"ד מד (3), 661 בע' 671, נקבע:

"ביחסים שבין יצרן (או ספק) לבין המשווקים למיניהם המקדמים את מכירותיו קיים נימוק נוסף לכך, והוא האמון ההדדי שיחסים אלה מחייבים... כשאחד הצדדים מבקש לנתק את הקשר, אין אפשרות ואין טעם לחייב אותו להמשיך בו נגד רצונו."  

לטעמי, הרעיון הגלום בפיסקה שלעיל יפה גם במקרה של חוזה לזמן קצוב שבין מפיץ ליצרן. לפיכך, ככל שמדובר בסעד האכיפה, איני רואה נפקות לשאלה אם הסכם ההפצה הוא חוזה לזמן קצוב או שמא חוזה לזמן בלתי קצוב.